אפשר לרחם על דודו טופז - לא יותר. מה שהוא עשה לעצמו ולקורבנותיו הוא שילוב של יצר נקמה אפל מלווה בטימטום.
למה טימטום ? קודם כל מעשיו שבוצעו ואלו שטרם הספיק לממש לא יכלו, להבנתי, בשום דרך לקדם אותו, להחזיר אותו
לקידמת הבמה, רק לפרק את יצר הנקם ברמתו הפרימיטיבית ביותר.
בנוסף, התנהלותו, נוכחתו בזמן תקיפת קורבנותיו, בקרבת מקום ללא כיבוי המכשיר הסלולרי (כנראה גם האיתוראן
ברכבו עבד...) , ה- SMS ששלח ממכשירו, טביעות האצבעות שלו במכתבי האיום לא מראות על חוכמה יתרה.
המסקנה, דודו טופז היה ילד שלא השלים עם מציאות החיים, אופנות הרייטינג המשתנות וזמניות ההצלחה.
כמו ילד מפגר הוא היה שטוף נקם. ברגע שנקמתו עברה לפסים של אלימות פיזית מתוכננת הוא מבחינתי פושע
לכל דבר שיש להענישו בכל חומר הדין.
אין למשפחתו מה להלין על התקשורת. הוא חי עשרים שנה מהתקשורת ולא התלונן.
יש חמלה, יש רחמים, יש צער אבל אצבע מאשימה רק לדודו טופז !!!
