ברגע של חולשה התפתתי והבטחתי לבני שאם מכבי ת"א בכדורסל תעפיל לשלב הגמר במילאנו, ניסע ביחד לפיינל פור. הבלתי יאומן קרה, מכבי עלתה בניגוד לכל התחזיות והבטחות יש לקיים.
כזכור מכבי הפתיעה וזכתה בגביע.
מעבר לספורט, חויתי חוויה אנטרופולוגית יוצאת דופן. קהילת אנשים (10,000 לפי האמדנים) הטרוגנית, מכל הצבעים, הגילאים האמונות והשקפת העולם ,מתגבשת ליחידה אחת, גוש שמקבל זהות משלו.
הגוש, כולו צהוב בחולצתו (חלק גם בצעיפם ובכובעם), שר בגרון ניחר מתוך רפרטואר של 3-4 שירים, שירי הלל לקבוצה האהובה ("מי שלא קופץ אדום" ,מרפק ליריבה העירונית השנואה).
ההלם הראשוני נחת עלינו בתחנת המטרו בקו שהוביל לאיצטדיון. על הרציף היו כמאה וחמישים אוהדים בצהוב בקבוצות של שתיים ומעלה שהמתינו לרכבת. בדרך כלל כמה שניות לפני כניסת הרכבת לתחנה, אפשר לשמוע את קולות השקשוק של הרכבת מתקדמים וממתפשטים מתוך המנהרה לחלל התחנה, כמה רגעים לפני שמתגלה הקרון הראשון. במקרה זה מה שהדהד והגיע ממעבה המינהרה זה שירה אדירה שבלעה את רעש הרכבת. משנכנסה הרכבת לתחנה והקרונות הראשונים עברו (עדיין במהירות יחסית גבוהה) על פנינו כל מה שראינו היה ים של צהוב, עד שהרכבת נעצרה והבחנו שהיא דחוסה ב "אנשים צהובים".
הצטרפנו לקופסת הסרדינים, נשענים אחד על השני ושרים ? צורחים! ש "כולם יודעים שאירופה צהובה, אירופה צהובה...".
אנחנו ,חלק מהבודדים שלא באו מצוידים בחולצות צהובות. אל דאגה, בפתח האיצטדיון, ליד משלחת מחב"ד (הנחת תפילין כסגולה לניצחון - כנראה שזה עובד), יש דוכן לחולצות צהובות, מקדימה צלליות של דויד בלאט וכמה שחקנים וכיתוב מיוחד לפיינל פור ובגב החולצה "שיפודי אור יהודה...." (צריך גם להתפרנס). כך, ב 5 יורו לחולצה הפכנו לחלק מהגוש הצהוב.
במאמצי לשים גבולות להוצאה הכספית המטורפת, קנינו כרטיסים ליציע של אוהדי צסקא. אי צהוב קטן בים של כמה מאות אדומים, כולל תוף ענק ומקהלה. לא היו תקריות אלימות ובהפסקות התערבבו האוהדים. רוסי מבוגר אחד ניגש אלי, לחץ את ידי ואיחל בהצלחה. זה היה לפני תחילת המשחק בשלב שלכל היה ברור שמכבי מסיימת את חלקה בפיינל פור במשחק עם צסקא.
בקהל האוהדים היה רוב של צרופי אבות-בנים וחלק אפילו בנים מבוגרים שהביאו את האבא הקשיש.
ריגש אותי לראות אדם מבוגר שמחלת הפרקינסון ניכרת מאד בגופו, אבל הוא לבוש חולצה צהובה, עוטה צעיף צהוב ולראשו כובע צהוב והוא נתמך ע"י בנו. אבל היו גם נשים (לא הרבה).
לסיכום חוויה יוצאת דופן, זמן איכות עם הבן במחיר שפולני כמוני לא נוהג להוציא על חוויה חד פעמית....
כזכור מכבי הפתיעה וזכתה בגביע.
מעבר לספורט, חויתי חוויה אנטרופולוגית יוצאת דופן. קהילת אנשים (10,000 לפי האמדנים) הטרוגנית, מכל הצבעים, הגילאים האמונות והשקפת העולם ,מתגבשת ליחידה אחת, גוש שמקבל זהות משלו.
הגוש, כולו צהוב בחולצתו (חלק גם בצעיפם ובכובעם), שר בגרון ניחר מתוך רפרטואר של 3-4 שירים, שירי הלל לקבוצה האהובה ("מי שלא קופץ אדום" ,מרפק ליריבה העירונית השנואה).
ההלם הראשוני נחת עלינו בתחנת המטרו בקו שהוביל לאיצטדיון. על הרציף היו כמאה וחמישים אוהדים בצהוב בקבוצות של שתיים ומעלה שהמתינו לרכבת. בדרך כלל כמה שניות לפני כניסת הרכבת לתחנה, אפשר לשמוע את קולות השקשוק של הרכבת מתקדמים וממתפשטים מתוך המנהרה לחלל התחנה, כמה רגעים לפני שמתגלה הקרון הראשון. במקרה זה מה שהדהד והגיע ממעבה המינהרה זה שירה אדירה שבלעה את רעש הרכבת. משנכנסה הרכבת לתחנה והקרונות הראשונים עברו (עדיין במהירות יחסית גבוהה) על פנינו כל מה שראינו היה ים של צהוב, עד שהרכבת נעצרה והבחנו שהיא דחוסה ב "אנשים צהובים".
הצטרפנו לקופסת הסרדינים, נשענים אחד על השני ושרים ? צורחים! ש "כולם יודעים שאירופה צהובה, אירופה צהובה...".
אנחנו ,חלק מהבודדים שלא באו מצוידים בחולצות צהובות. אל דאגה, בפתח האיצטדיון, ליד משלחת מחב"ד (הנחת תפילין כסגולה לניצחון - כנראה שזה עובד), יש דוכן לחולצות צהובות, מקדימה צלליות של דויד בלאט וכמה שחקנים וכיתוב מיוחד לפיינל פור ובגב החולצה "שיפודי אור יהודה...." (צריך גם להתפרנס). כך, ב 5 יורו לחולצה הפכנו לחלק מהגוש הצהוב.
במאמצי לשים גבולות להוצאה הכספית המטורפת, קנינו כרטיסים ליציע של אוהדי צסקא. אי צהוב קטן בים של כמה מאות אדומים, כולל תוף ענק ומקהלה. לא היו תקריות אלימות ובהפסקות התערבבו האוהדים. רוסי מבוגר אחד ניגש אלי, לחץ את ידי ואיחל בהצלחה. זה היה לפני תחילת המשחק בשלב שלכל היה ברור שמכבי מסיימת את חלקה בפיינל פור במשחק עם צסקא.
בקהל האוהדים היה רוב של צרופי אבות-בנים וחלק אפילו בנים מבוגרים שהביאו את האבא הקשיש.
ריגש אותי לראות אדם מבוגר שמחלת הפרקינסון ניכרת מאד בגופו, אבל הוא לבוש חולצה צהובה, עוטה צעיף צהוב ולראשו כובע צהוב והוא נתמך ע"י בנו. אבל היו גם נשים (לא הרבה).
לסיכום חוויה יוצאת דופן, זמן איכות עם הבן במחיר שפולני כמוני לא נוהג להוציא על חוויה חד פעמית....
