"נץ בשחקים" רן פקר (רונן)

רן פקר, מהבולטים והנערצים בטייסי הקרב של ח"א הוציא לאור בשנת 2002 ספר
אוטוביוגרפי. הספר מפרט לפרטי פרטים את דרכו של רן בח"א, כולל פרטי גיחות
קרב וצילום החל משנות החמישים.

אי אפשר להמעיט בחוב שכולנו חייבים לרן פקר ולדומיו. מפקד טייסת מיראזים
במלחמת ששת הימים, מחליפו של סא"ל שמואל חץ ז"ל כמפקד טייסת פאנטומים
"האחת", במלחמת ההתשה, מפקד ביה"ס לטיסה, מפקד בסיס תל נוף במלחמת
יום כיפור מאות גיחות קרב ו- 7 הפלות של מטוסי אוייב.
קידומו לתפקיד ראש להק ח"א (סגן מפקד החייל) וכנראה בשלב מאוחר יותר
למנכ"ל אל על בוטלו בשל האשמתו ברצח שבוי ירדני לאחר מלחמת ששת הימים.
המקרה נחקר מספר פעמים ותוצאות החקירה לא הביאו להעמדתו לדין.
כנראה, לוחמים עזי נפש ומפקדים כריזמטיים מסוגו של רן נחנים לעיתים במאפיין
אישיות בדמות אגו ונטייה לסגור חשבונות.
הנייר סובל הכל. רן פקר בפרץ ילדותיות סוגר חשבונות בצורה מכוערת (לדעתי)
עם מאשימיו בפרשת השבוי.
הוא משתלח במי שהיה טייס מסוקים וקצין חינוך ראשי ,תא"ל נחמיה דגן, מתאר
אותו כפחדן שחמק ממשימות מסוכנות ביום כיפור והמגוחך, הוא לא נוקב בשמו,
רק באות נ' אבל מספק פרטים כאלו שלא ניתן לטעות בזהותו.....
גם עם עזר ויצמן, לצד הערכה לפועלו, הוא סוגר חשבון על תפקודו כשר ביטחון,
שוב בשל אי מינויו למנכ"ל אל על.
בספר, פקר מציג את גירסתו למקרה השבוי הירדני, והגירסה כל כך מעוררת חוסר
אמון ומעורפלת, עד שלדעתי עדיף היה שלא יציג אותה בכלל.
רן פקר הוא אישיות שעוסק בציונות גם היום, בחינוך נערים, ללא מדים ועם מינימום
תקשורת.
טוב היה עושה אם היה נוהג ריסון עצמי בכתיבת הספר שהותיר בי טעם מר.

3 תגובות:

מנז אמר/ה...

אני בן גילו של רן פקר ולמדתי בטכניון (כעתודאי) בשעה שהוא היה בקורס טיס.
זה עתה סיימתי לקרוא את נץ בשחקים. עוד לא נפל לידי ספר מתח או ספר כלשהו אותו קראתי בשקיקה כמו את נץ בשחקים. מדף השער הקדמי עד דף השער האחורי.
גם אני לא אהבתי את סיפור השבוי הערבי, אך אני מעריך את אומץ ליבו של רן, אשר פרש את סיפור המקרה העצוב כמות שהוא. מסקנתי מהמקרה היא שונה:
מה התועלת הלאומית בה היינו זוכים אם רן היה מתמנה למפקד חיל האויר? ומה התועלת בה זכינו מזריקתו לכלבים? אני שונא את הבטוי "ייפה נפש" אולי מפני שאני מזהה את עצמי איתם. אך חייבים לשים גבול: השקולים ברמה הלאומית אמורים להיות שונים מהשקולים ברמת הרחוב וחיי היום יום. אין לי פתרון סדור על אופניו לצורת הטפול שנדרשה באותו הזמן כדי למנות את רן למפקד חיל האויר, אך לאנשים כמו עזר וייצמן אמור היה להיות. אנשים שאינם מפחדים מעתונאים, מעתונות ומהציבור. בן גוריון היה ודאי חותך את הקשר הגורדי ומשאיר את רן לקדם את בטחון המדינה כפי שהוא היה מסוגל.

דני אמר/ה...

כמה הערות:
1. הוא פרס את המקרה העצוב כפי שהוא פרס. אין תימוכין לנכונות האמירה שהוא תאר את הארוע "כמות שהוא", זו מסקנה שלך.
2. לא הייתי אומר שהוא נזרק לכלבים.
הוא המשיך לשרת ולהתקדם שנים לאחר המקרה ועם שחרורו מונה לקונסול ישראל בארה"ב.
3. לא מדובר רק בעיתונאות ובציבור. רבים מאנשי ח"א יצאו כנגדו.

אנונימי אמר/ה...

אני קראתי בשקיקה את ספרו של רן - נץ בשחקים!
בניגוד אילכם, אני הייתי שם, ליד ים המלח עם משפחתי, כשפגשנו את בן דודי השני רן.
התיאור בספרו נאמן לחלוטין לתאור שתיארו הורי! כך שהוא דובר אמת - המתוחקר ברח!!!

בעניין תא"ל נחמיה דגן "איש החינוך" ההשמצות שהפיץ על גיבור ישראל מפקד הטייסת יובל אפרת היו מן המפורסמות בחייל!
גם סיפור ההשתמטות ממשימות של נחמיה דגן היה מן המפורסמות בטייסת המסוקים בה שרתתי בזמן שהנ"ל היה קצין חינוך ראשי,
ועל כך למדנו לא מפיו של תא"ל רן רונן פקר!

גדלתי בבית לאב אש טכני מחיל האויר שזכה להזניק את רן - אבי מלא הערצה לרן ז"ל.
אני הייתי ספקן כל השנים, עד שקראתי את ספרו, והסיפורים הצתלבו לי עם הסיפורים ששמעתי בבית ובחיל האויר.

גם לגבי עזר ויצמן, מפקדו וחברו של רן ושל אבי, אבי העריץ אותו, אבל מה שכתב רן - הכל אמת,
ולא פלא ששמו הוכתם בפרשה שגרמה לו לסיים כהונתו כנשיא המדינה!

יהיה זכרו ברוך של גיבור ישראל תא"ל רן רונן פקר!