אני מתחיל באמירה קשה: ישראל היא מדינה גזענית. זו אמת, כואבת ככל שתהיה. אין שויון. תושב ערבי לא מקבל מהמדינה מה שמקבל יהודי: כן, נושא הביוב שעולה תמיד כדוגמא מייצגת אבל גם משאבי חינוך, בניה, הזדמנויות תעסוקה וכו. לגבי מילוי חובות, גם כאן אין שויון, לאו דוקא מחוסר רצון מצד האזרחים הערבים.
Once אמרנו את מה שנכתב לעיל, יש צד נוסף למטבע. מבחינת ערביי ישראל, אנחנו היהודים, גזלנו את אדמתם. מטרתם היא לא שויון זכויות, מטרתם היא מדינה ערבית פלשתינית בכל שטחי ישראל ואולי יתאפשר ליהודים לחיות כמיעוט באדמות שלא נגזלו מהם (מצפה רמון, רמת- גן ועוד כמה). ערביי ישראל לא מתכחשים לכך.
הצדק ההיסטורי לא חד משמעי כי הוא תלוי כמה זמן בודקים לאחור.
אני נולדתי כאן כיהודי ואני רוצה להמשיך לחיות במדינה בעלת צביון יהודי ורוב יהודי מוצק. יש קונפליקט בין הרצון להתנהל במדינה דמוקרטית אמיתית, שמקדשת את השיויון לכל לבין העובדה שכדי להגיע לכך אני צריך לחזק מיעוט (לאום ?) שלא מסתיר את שאיפתו לסלק אותי מכאן (זה מבחינתי המשמעות של החזרת אדמות "ניגזלות" וזכות שיבה לערבים פלשתינאים).
יש רק פיתרון סביר לקונפליקט - החלפת שטחים. תקום מדינת פלשתין הערבית בעזה, ברוב שטחי הגדה שאליהם יצורפו ריכוזי האוכלוסייה הערבית בגליל ושטחים בהקף דומה מהגדה יכללו בישראל.
הבעייה היא שהפלשתינאים לא הביעו רצון (גם לא כל היהודים בישראל...), מכיון שהם משמרים את התקוה שיצליחו להגיע למטרתם המקורית בדרך זו או אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה