משפחת אלפרון בראשות יעקב צברה 30 שנות פשע שהחלו ב "גביית חובות", השתלטות על אדמות בגבעת שמואל והמשיכו בעסקים מפוקפקים, השתלטות על שוק מיחזור בקבוקים, הכל לפי הפרסומים. מעט מכך, אם בכלל, הוכח בבית משפט.בני המשפחה שרדו כמה נסיונות חיסול עד לרציחתו של "ראש המשפחה" בשבוע שעבר בפיצוץ מכוניתו.
לא יודע למה, יחד עם הסלידה מפושעים פורעי חוק, בריונים וראשי משפחות פשע, אני למרבה הבושה, לא יכול להכחיש שיש בי כמה מיליגרם של סימפטיה לאלפרונים.
משהו אצל האלפרונים, מדלל את תחושת הסלידה , אולי זה האח הבכור, ראובן, שנפל במלחמת ההתשה וזכה לצל"ש בנפילתו, אולי אלמנת יעקב שהיא בעלת תואר דוקטור, אולי העובדה שהבן דרור (למרות שכל הסימנים מעידים שהתפוח
לא נפל מהעץ), שהתגייס לצנחנים.
אולי זו התקשורת שהפכה את האלפרונים לסלבריטאים ואולי זה אנחנו שמזינים בכח הרייטינג את ההילה סביב משפחות הפשע, שמעוררת רומנטיקה מדומה ומזכירה אגדות המאפייה הסיציליאנית וסרטי הסנדק.
כשאני חושב כמה זמן הקדשתי לקריאה אודות שני זוכי פרס הנובל מישראל (לא זוכר את שמם....) וכמה אני בקי בתולדות משפחת אלפרון, אני חש בושה וממהר למצוא עוד חומר על האלפרונים ברשת....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה