בעתון סוף השבוע היתה כתבה על קיבוץ שנמצא בתהליכי הפרטה והפיכה למושב. הרעיון של הקיבוץ, יחודי בישראל הולך וגווע בעשרים השנה האחרונות.
בצעירותי היתי חבר בתנועת השומר הצעיר שלא "הגשים" (לא הצטרף לגרעין של קיבוץ). סיסמת הקיבוץ: כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו היא כנראה סיסמא שלא מחזיקה מים. אוטופיה כל כך הגיונית וכל כך צודקת.....
גם הקומוניזם שהתבסס על אותו העיקרון כשל. בעולם שבו הפרט נמדד לפי נפח נכסיו או גודל חשבונו בבנק, בסביבה שיויונית תמיד ה "מוצלח" ירגיש דפוק, כי הוא מממן את הפחות כשרוני או זה שלא למד או זה שעצל. בניסוח שונה: אין לאף אחד תמריץ להצליח.
מכאן ועד פגיעה בחלשים, בקשישים המרחק קצר. רק זכות ההצבעה ניתנת לכולם וצריך להתחשב בהם בבחירות לבית המחוקקים, אחרת ?
אז מה אנחנו, בני אנוש שונים מהחיות ? האריה הזקן שתש כוחו והוא מתקשה לצוד, וכשהלהקה שבה הוא חבר צדה, סיכויו לחטוף נתח בשר, קטנים והוא נשאב למעגל קסמים של רעב חולשה וסופו למות.
הענין הוא ערכים. שיויוניות היא ערך שחונכו אליו רק בקיבוצים והיום כבר שם לא. תרומה לקהילה ( כסף או עבודה בהתנדבות) זוכה לתודה אבל זה לא ממש ערך.
בסופו של דבר אנחנו (בני האדם באשר הם) , חברה כוחנית כמו החיות. מי שעשיר, יאכל יותר טוב, יקבל טיפול רפואי יותר טוב, חינוך יותר טוב, תרבות יותר טובה.
עצוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה